החלטה בתיק מ"ת 179-11-10 - פסקדין

הבקשה בתמצית

בפני בקשה לעיון חוזר, שעניינה למעשה מעין בקשה למתן סעד הצהרתי, לפיו פקעה החלטה שניתנה בעבר לעניין פסילת רישיון הנהיגה של המבקש, ולחלופין להורות כי יש לבטל את פסילת רישיון הנהיגה, וזאת מאחר וחלפו למעלה מ-6 חודשים ממועד הפסילה ומשפטו של המבקש טרם הסתיים.

הרקע העובדתי והשתלשלות הדיונים

הרקע לבקשה שבפני הוא כדלקמן:

כנגד המבקש וכנגד נאשם נוסף הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירות של הריגה, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, חבלה חמורה, נסיעה במהירות מופרזת, נהיגה ללא פוליסת ביטוח, ובנוסף יוחסו לנאשם האחר עבירות של הפקרה לאחר פגיעה, נהיגה בשכרות ונהיגה ללא רישיון נהיגה. על פי נטען בכתב האישום, ערכו המבקש והנאשם האחר תחרות מכוניות בכביש בין-עירוני, כאשר במהלכה נגרמה תאונת דרכים קטלנית, בה מצא את מותו אדם.

ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים. בשים לב לבקשה, לא הוגשה בקשה להורות על פסילה של המבקש מלנהוג ברכב. ביום 20.2.11 ניתנה החלטה, לפיה ישוחרר המשיב לחלופת מעצר בכפוף לתנאים שפורטו בהחלטה. ביום 21.2.11 התקיים דיון שעניינו היה בחינת קיומם של התנאים אשר נקבעו לחלופת מעצר. באותו דיון הודיע בא כוחו של המבקש כי מעבר לתנאים שקבע בית המשפט בהחלטתו, מסכים המבקש כי רישיונו ייפסל עד לתום ההליכים, זאת על אף שלא הוגשה בקשה לעניין זה (עמוד 25, שורות 7-11 לפרוטוקול). בהחלטה המשלימה, בה נקבעו תנאי השחרור וסדרי הפיקוח, הורה בית המשפט, בשים לב להסכמה, לפסול את המבקש מלהחזיק ברישיון נהיגה ולנהוג ברכב מנועי, וזאת עד לתום ההליכים.

כעת מוגשת בפני הבקשה לבטל את החלטת הפסילה. יצוין כי בין לבין, הקל בית המשפט בתנאי השחרור של המבקש, כאשר הותר לו לצאת לעבוד. עוד יצוין כי הנאשם האחר באותה פרשה הורשע במיוחס לו, על פי הודאתו. בכל הנוגע למבקש, קבועה לעת הזו ישיבת הוכחות ליום 3.1.12, וזאת לאחר שהתקיימו כבר מספר ישיבות הוכחות ועיקר העדים כבר העידו.

הטענות שבבסיס הבקשה

המבקש מבסס את טיעוניו על הוראות סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, הקובע כדלקמן:

" עברו 6 חודשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל - בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט אחרת".

לטענתו, מאחר וחלפו למעלה מ-6 חודשים מעת שנפסל רישיון הנהיגה, ומשפטו של המבקש טרם הסתיים, כי אז למעשה פקעה ההחלטה על פסילת רישיונו.

לעניין זה הפנה המבקש לשורה של פסקי דין אשר ניתנו בעבר, ולפיהם במקרה מסוג זה יש להורות על הפסקת הפסילה, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. יצוין כי המבקש הפנה לסדרה של פסקי דין, ובין היתר אף להחלטה אשר ניתנה על ידי מותב זה בב"ש 3895/01 (במסגרת ת"פ 298/01), מדינת ישראל נ' אסף שי, החלטה מיום 6.11.01.

המשיבה מבקשת לדחות את הבקשה. לטענת באת כוחה, אין מדובר במקרה זה בפסילת רישיון נהיגה בהתאם להוראות סעיף 46 או 47 לפקודת התעבורה, אלא בפסילת רישיון נהיגה בהתאם להוראות סעיף 46ב' לפקודת התעבורה, ובהתאם אין מדובר בפסילה אשר משכה מוגבל ל-6 חודשים. כמו כן, אין להוראות סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה תחולה על פסילת רישיון נהיגה בהתאם להוראות סעיף 46ב' לפקודה.

הכרעה

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

פסקי הדין אליהם הפנה המבקש, ניתנו קודם לכניסתו לתוקף של תיקון תשס"ז לפקודת התעבורה, שם הוסף סעיף 46ב', שעניינו פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם. סעיף 46ב(א) מורה כדלקמן:

" הוגש כתב אישום כנגד בעל רישיון נהיגה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם, יורה בית המשפט על פסילתו מלהחזיק ברישיון הנהיגה עד למתן פסק דין בעניינו".

במסגרת סעיף זה לא הוגבל משך הפסילה. הסעיף גם לא סויג לעבירת הריגה, ולכאורה הוא חל על כל מקרה בו עומד אדם לדין בעבירה של נהיגה אשר גרמה לתאונת דרכים, לרבות עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

סעיף 46ב(ב) מתיר לבית המשפט שלא להורות על פסילה כאמור, אם שוכנע מנימוקים שיפורטו בהחלטתו, כי אין מקום להורות על פסילה. ואולם, הפסילה עצמה, כמפורט בסעיף (א) היא עד למתן פסק דין.